בין תחביב לעסק

מתי תחביב הופך ליותר מרק תחביב? האם יש הגדרה של מספר שעות ביום, בשבוע? האם להתחשב רק בשעות אותן אני משקיעה פיזית או שהזמן בו המחשבות שלי סביב הנושא נחשב גם? האם מדובר בהשפעה של הדבר על החיים שלי? בהכרה ציבורית או מקצועית?
יש נקודה מסויימת בה תחביב הופך ל"משהו שאני עושה", משהו שהוא חלק ממי שאני.
נגיד הפודקאסט.
זה שחוגג השבוע 50 פרקים.

סלאשרית
אישה שמחזיקה במספר תפקידים או עיסוקים במקביל, בדרך כלל בתחומים שונים.
סיימון סינק מביא נקודת מבט מעניינת על עיסוקים שונים בעולם העבודה שם היום. הקבלה של סלאשריות למערכת יחסים פוליאמורית: שני תחומים בהם הורגלנו לבחור באפשרות אחת ולדבוק בה לשנים רבות. אז מה הפתרון? כנות. כנות ביני לבין עצמי וביני לבין המעסיקים. סיימון אומר שכמו שמערכת יחסים פוליאמורית לא יכולה לשרוד לאורך זמן ללא כנות (והיות שאני בזוגיות מגיל 17, זה לא משהו שאני יכולה לחוות עליו דעה), גם סלאשריות מחייבת כנות מול המעסיק. כך העסקה ברורה לשני הצדדים. בין אם מדובר באחוזי המשרה בפועל או בעצם קיומו של העיסוק הנוסף והזמן המוקדש לו. סיימון קורא לזה PolyWork.

להיות סלאשרית
אז מסתבר שהכישורים שרכשתי במשך שנים של מחקר מדעי והוראה של סטודנטים לא מספיקים כדי להרים פודקאסט. לפחות לא באופן שיספק את הסטנדרטים לפיהם אני שופטת את עצמי (כן, זה בטיפול. חל שיפור משמעותי בשנים האחרונות). רשימה חלקית של דברים שלמדתי בשנה האחרונה כוללת עיסוק טכני בציוד הקלטה ובאחסון קבצים, תחקיר על נושאים שונים לפני הקלטה, מיומנות הראיון, עריכת סאונד, כתיבת פוסטים לפייסבוק (לא רק המיומנות הטכנית, גם האומץ לשים את עצמי שם בחוץ) ועוד ועוד.
וויל סמית מספר בביוגרפיה שלו שבאחד הסרטים הראשונים בהם כיכב, Bad Boys, היתה סצנה בה נדרש לרוץ מרחק מכובד. לקראת צילומי הסצנה הוא לקח מאמן ריצה ועבד איתו כמה חודשים. זה לא היה משהו שההפקה דרשה. זו היתה הדרך שלו לעשות את זה בסטנדרטים שלו.

מזל או עבודה קשה?
המון מילים כבר נכתבו על הנושא הזה. אופרה וינפרי מגדירה מזל כ"מה שקורה כשמוכנות פוגשת הזדמנות". קדם לה תומס ג'פרסון שאמר: "אני מאמין גדול במזל. גיליתי שככל שאני עובד קשה יותר יש לי יותר מזל".
הפרקים הראשונים של הפודקאסט עלו לספוטיפיי בשקט בשקט. לא כתבתי מילה ברשתות החברתיות. אפילו לא שלחתי קישור לאורחת של אותו הפרק. וההאזנות היו בהתאם. בתוך הראש ניהלתי עם עצמי שיחה בלופ אינסופי – רצית להביא תוכן שיהיה נגיש לכל אחת. איך זה יקרה אם את לא כותבת?
לקראת פרק 10 הצלחתי להוציא את עצמי מהלופ הזה. בכל שבוע אני מפרסמת את הפרק בלינקדאין וקבוצות רלוונטיות בפייסבוק. וההאזנות בהתאם, כמעט 20K.

גילי היא הרבה דברים, אבל בפרק הזה היא משוררת של עולם העבודה החדש. היא מתחזקת עמוד פייסבוק אדיר – והעבד הזה הוא אני, כתבה שני ספרים ויש לה ליין מוצרים שווים ביותר.
נפגשנו כדי לדבר על הדבר הזה, שהתחיל בתור תחביב ולאט לאט תופס יותר מהזמן שלה, עד שבנקודה מסויימת הפך להיות מוגדר כעסק.
דיברנו על מזל מול עבודה קשה, כישורים חדשים שצריך ללמוד בתוך התהליך הזה, המעבר משכירה לAll in בעלת עסק והמחשבות שליוו ומלוות את התהליך.

פרק סופר מעניין עם אישה שכיף להקשיב לה.