חברה טובה כתבה לי השבוע שחצי מהיום בא לה לבכות. היא כתבה את זה כתלונה, כאילו משהו לא בסדר איתה. אחרי כמה שעות נכתבה לי בראש רשימה של דברים שדמעתי מהם בימים האחרונים (רשימה חלקית בהחלט):
- פוסט על כלבה שברחה מהבית בגלל אזעקה
- זיכרון של הוידאו של המציל שמכריז על שחרור 4 חטופים
- פרק באנטומיה של גריי
- פוסט של חנוך דאום על חיילים שלקחו פסטה מבית והשאירו 10 שקלים
- פוסט של חנוך דאום על אמא ובן שנפגשים במילואים
- כל פוסט של חנוך דאום
- המיזם של אפרת דאום – מחבקים מילואימניקים
- הניוזלטר של רונית כפיר
- תמונה של שמורת הארבל אתמול
- פרק בפודקאסט על גיל המעבר
- העיניים של השכן המילואימניק שלי שחזר מעזה והשאיל לי מברגה
- מחשבות על העתיד
בדקתי עם בן הזוג. אף סעיף ברשימה לא גורם לו לבכות.
בחיים אחרים לא מזמן עלו לפתע פתאום מאות סרטונים של נשים שבודקות האם בן הזוג שלהן חושב על האימפריה הרומית. נו, אלו שבנו את אמות המים, המציאו את הספרות הרומיות, סללו את הכבישים הראשונים והמציאו את השיניים התותבות(!)
מסתבר שהרבה גברים חושבים על האימפריה הרומית הרבה פעמים בשבוע.
ונשים?
מעין העלתה השערה: לגברים אין את אותו העומס המנטלי שיש לנשים ולכן יש להם פנאי לחשוב על האימפריה הרומית.
15K עוקבות נאמנות לא איכזבו וכתבו לה מהי "האימפריה הרומית" שלהן
- רשימה חלקית (לכו להיילייטס שלה באינסטוש, מבטיחה שלא תצטערו):
מי מתכנן את הרמזורים ואיך זה עובד - דגלים ומדינות
- השואה (השואה כאמא אלוהים תשמור)
- טל ואביעד / טל ולא אביעד
- מה להכין לארוחה הבאה
- כמה זה כואב ללדת
מעין כותבת על נושאים מורכבים בסטוריז מנצנצים.
כי זו המציאות שלנו.
בואי לשמוע.
פרק על החיים עצמם.
